מזל טוב, מדבורנית בתוך הבטן הופכת לשילת מחוץ לבטן
רמב"מ - הבית השני שלי בארבע שנים האחרונות. השעה אחת וחצי בצהריים הגענו למחלקת יולדות ברמב"מ לאחר שחגגנו בגן יום הולדת שנתיים ליובלי. עכשיו אפשר לסמן V על כל הסידורים שלנו. באמת הספקנו מעל למתוכנן. הגעתי עם פתיחה של אחד וחצי ללא צירים, בטן עדיין למעלה. שבוע 42 כי הכריחו אותנו לבוא לזירוז.אבל אין לי כל סיבה לתלונה - הרי עברנו את פורים, הספקתי להכין תחפושות לילדים ואפילו חגגתי עם יובל יום הולדת שנתיים בגן. עכשיו אני בראש נקי לגמרי. ...
שעה 14.40 ניכנסתי לחדר לידה ומיד קיבלתי פיטוצין לוריד.
בשעה 16:30 התחילו צירים כל שלוש דקות. המוניטור הראה לחץ גבוה של צירים אבל הכאב היה עדיין ניסבל. בשעה חמש רק פתיחה של שתיים וצוואר עדיין ארוך. רחוק מאוד מלידה.
בינתיים אנחנו בצוות לא מלא רק ציקי ואני, ממתינים לאמא שתשלים את נוהל הלידה שלנו ואולי זה מה שגם יקדם את העניינים.
רמב"מ - הבית השני שלי בארבע שנים האחרונות. השעה אחת וחצי בצהריים הגענו למחלקת יולדות ברמב"מ לאחר שחגגנו בגן יום הולדת שנתיים ליובלי. עכשיו אפשר לסמן V על כל הסידורים שלנו. באמת הספקנו מעל למתוכנן. הגעתי עם פתיחה של אחד וחצי ללא צירים, בטן עדיין למעלה. שבוע 42 כי הכריחו אותנו לבוא לזירוז.אבל אין לי כל סיבה לתלונה - הרי עברנו את פורים, הספקתי להכין תחפושות לילדים ואפילו חגגתי עם יובל יום הולדת שנתיים בגן. עכשיו אני בראש נקי לגמרי. ...
שעה 14.40 ניכנסתי לחדר לידה ומיד קיבלתי פיטוצין לוריד.
בשעה 16:30 התחילו צירים כל שלוש דקות. המוניטור הראה לחץ גבוה של צירים אבל הכאב היה עדיין ניסבל. בשעה חמש רק פתיחה של שתיים וצוואר עדיין ארוך. רחוק מאוד מלידה.
בינתיים אנחנו בצוות לא מלא רק ציקי ואני, ממתינים לאמא שתשלים את נוהל הלידה שלנו ואולי זה מה שגם יקדם את העניינים.
אמא אכן מגיעה בשבע בערב. בינתיים
ההתקדמות מאוד איטית אז בינתיים אני פותחת את הלפטופ ומחליטה לעבוד, נראה לי כהסחת דעת לא רעה בשלב זה. אבל הצירים מתחילים להכאיב יותר. מחליטה לקחת אפידורל בפתיחה של 3 וחצי, המרדים מיד מגיע, הוא זכור לי מהפעם הקודמת עם שיזפי
שלנו. ניתנה ונותן לי זריקה שלא אמורה להאט את התהליך. בינתיים המחוגים מתקדמים השעה כבר
11 וחצי בלילה והפתיחה רק של חמש. הצוואר כבר די מחוק והצוות אומר לי שיקח עוד זמן........
אחת המיילדות החליטה שהיא תדגדג את הראש של העובר, תוך כדי כך נפקע לו שק מי השפיר מה שתוך דקה הוביל לפתיחה מלאה, הנה - אני בלידה. הרגשתי טוב טוב את צירי הלחץ שנמשכו בדיוק ארבע דקות. תוך שלוש לחיצות דבורנית שלנו הייתה עליי ולא בתוכי. מי היה מאמין. השעה הייתה רבע לחצות.
אחת המיילדות החליטה שהיא תדגדג את הראש של העובר, תוך כדי כך נפקע לו שק מי השפיר מה שתוך דקה הוביל לפתיחה מלאה, הנה - אני בלידה. הרגשתי טוב טוב את צירי הלחץ שנמשכו בדיוק ארבע דקות. תוך שלוש לחיצות דבורנית שלנו הייתה עליי ולא בתוכי. מי היה מאמין. השעה הייתה רבע לחצות.
אמא צילמה ותעדה את כל התהליך בוידאו. וההתרגשות בשיאה.
שילת נולדה במשקל 3.355 ממש
כמו בהערכת משקל, ללא הפתעות. מכאן והלאה התהליך היה זכור לי היטב: השיליה יצאה
הפעם במלואה, כך חשבנו לפחות בשלב זה. הפעם מעט מאוד תפרים אך תפירתם הייתה מאוד מטישה קשה וארוכה מכיוון
שריקמת העור שלי פריכה ומקשה על התהליך. קיבלתי זריקה לכיווץ הרחם מה שכנראה גרם
לבחילות ולחולשה כללית, ממש לתחושת עילפון. והועברתי למחלקת יולדות ב'. כהרגלי
השארתי את התינוקת הפצפונית שלנו בתינוקיה על מנת שאוכל לצבור שעות שינה ולתפקד נורמאלי
בימים הבאים, ניפרדתי מהצוות שהכי קרוב לליבי אמא וצביקה וניסיתי להרדם כשמיגרנות
חזקות דופקות בראשי ולא מרפות. מחר יום חדש כוחות חדשים והילדים שיבואו לראות
לראשונה את אחותם הקטנטנה. מד ההתרגשות עולה בחזרה ומפיג את תחושת הכאב.
זאת את - 4 ימים לאחר לידתך - פינקתי אותך בצילומי סטודיו בעודך ישנה ומכורבלת בתנוחות שמהר מאוד כבר לא יהיו עובריות.
משמעות השם שילת:
החלטנו להעניק לך שם שלמעשה האיר לנו את הדרך הפתלתלה שעברנו בתקופת ההריון איתך.
בשבוע 18 להריון אובחנה אצלי הידבקות בחידק ה:cmv
חייבת לציין ש98% מהנשים ההרות כבר נושאות אותו בגופן עוד קודם להריון והוא איננו מסוכן. אך כאשר חלה הידבקות בצמוד להריון או במהלכו (במיוחד בטרימסטר הראשון) ההשפעות על העובר הן חמורות מאוד - יכולות לבוא לידי ביטוי בלקויות שמיעה מהקלות עד לחמורות ואף למוות עד גיל 6.
אני הייתי שייכת ל2% מהנשים שנידבקו בנגיף בתחילת ההריון.
מכאן תוכלו רק לתאר מה עברתי יחד עם מי שליוה אותי כל התהליך - בן זוגי התומך צביקה.
לאחר מספר בדיקות שביצעתי הגיעו הרופאים לתשובה די ברורה: הייתה הידבקות סביב שבוע 12 להריון.
בדיקות נוספות הראו שהיקף ראש העובר קטן בהרבה מהנורמה, וכך גם אורך הגפיים. אחד הסממנים שהעובר נידבק בחיידק הוא ראש וגפיים קטנות.
נתבקשנו להמשיך במעקב תוך כדי שאנחנו שוקלים היטב את צעדינו. הרופאים לא הכי אופטימיים אבל מאידך המדינה לא מאפשרת לעשות הפסקת הריון בשלבים כאלו. אלא אם כן מוכך בפירוש שהעובר נידבק.
מה שקשה עדיין להוכיח בשלב זה מאחר וצריך לעקוב אחרי ההתפתוח ולחכות לתוצאות בדיקת מי השפיר שתעשה בשבועיים הקרובים, ולסיטי מח של העובר שנעשה רק סביב שבוע 32 להריון. מה שאומר שלילות לא ממש היו לנו. המון מחשבות. פחדים. ואופטימיות זהירה וזעירה.
המשפחה התומכת מאוד לחצה שנעשה הפסקת הריון, הלא יש לנו 2 ילדים בריאים, למה שנרצה לסכן את חיי המשפחה שלנו ולהביא לעולם תינוק שיהווה נטל כבד על המשפחה ועל הזוגיות. אבל במילה ההחלטה על כך לא ממש תלויה באנו, אנחנו בשלב המתקדם הזה של הריון עדיין כבולים בידיי החוקים של הממסד.
אז המתנו בסבלנות. תוך כדי שמתרוצצות מחשבות בראשינו איך מסבירים לשיזף ויובל שאולי לא תהייה להם אחות לה הם כל כך מצפים?
במקביל נפגשתי עם בנות שעברו לידה שקטה, (מעל שבוע 24 כך זה נקרא), והכל כדי להכין את עצמי לגרוע מכל.
בינתיים הזמן חולף והנה אני ממתינה לתוצאות הסיטי.
אבל עוד כמה שבועות לפני כן לאחר אחת הבדיקות הלכנו אני וצביקה לשבת בחוף הים ושתינו יצאנו מחוזקים עם תחושת ביטחון שהציפה את שנינו במקביל. רצינו את ההריון, והרגשנו שהעוברית לא נידבקה.
מהכרותי עם גופי - תחושת בטן חזקה היא הנביאה הטובה ביותר.
ובדיוק באותו יום התבשל ממש במקרה השם שהחלטנו לקרוא לה ורק לאחר שהתאהבנו בשם החלטנו לקרוא מה פירושו וזה הכתוב:
שיל"ת:
ש - שיויתי
י - ה'
ל - לנגדי
ת - תמיד
ובמילים אחרות - ה' איתנו לאורך כל הדרך, והוא שמאיר לנו אותה.
וכך היה...
דבורנית בתוך הבטן: על שום מי?
את הכינוי שלך בתוך הבטן החלטנו לתת לך משום ששיזף אחותך הבכורה היתה כביכול דבורה הנביאה, היא זו שחזתה שאני בהריון ושיש לי בת עוד לפני שאני ידעתי מזה בכלל.
והרי הסיפור: בסמוך לראש השנה הילדים בגן נתבקשו להכין פתק לכותל, שיזף ביקשה אחות.
לא עבר יום מבלי שהיא הזכירה לי זאת. ואף התעקשה שיש לי כבר תינוקת בבטן.
כנראה שגם לה יש תחושות בטן חזקות שמוכיחות את רמת הרגישות הגבוהה שלה.
רק אצלי כל לידה מסתבכת
במהלך צילומי הניו בורן שעשיתי לכבודך בסטודיו הרגשתי איך כולי נעשית רטובה, לא היה לי ספק שבפיפי מדובר, ולכן המשכתי לצלם, בזוית העין שמתי לב שאני רואה משהו אדום, מיד הרכנתי מבטי ונדהמתי לגלות שלא במתן שתן מדובר אלא בדם. המשכתי להחזיק אותך עליי ולצלם כי ידעתי שאם אעזוב הכל אותה סיטואציה כבר לא תחזור וצילומי ניו בורן לא יהיו לך. (אולי גם אמא לא...).
בתום הצילומים עליתי מיד לבית החולים, שם גילו שנותרו בביטני שאריות שיליה, מה שמיד עזר לי להבין מדוע הבטן שלי נותרה עדיין נפוחה.
בבית חולים רמב"מ אושפזתי וקיבלתי פיטוצין - חומר שאמור לגרום לרחם להתכווץ (מדמה צירים) ולפלוט החוצה את כל השאריות. לאחר 12 שעות של התכווצויות וצירים עדיין נותרו שאריות ברחמי ומשם עליתי לגרידה. הכאב היה גדול מכיוון שבימים האלו לא ראיתי את שילת הקטנה שהייתה כל כך זקוקה לי לצידה, את יובל ואת שיזף.
אבל זו האמהות, תמיד מיוסרת ומלאת מצפון.
היה לי ברור שאפצה אותה, אותם ואמלא את החלל רק באמא....
להניק או לא להניק זו השאלה ?
זאת את - 4 ימים לאחר לידתך - פינקתי אותך בצילומי סטודיו בעודך ישנה ומכורבלת בתנוחות שמהר מאוד כבר לא יהיו עובריות.
משמעות השם שילת:
החלטנו להעניק לך שם שלמעשה האיר לנו את הדרך הפתלתלה שעברנו בתקופת ההריון איתך.
בשבוע 18 להריון אובחנה אצלי הידבקות בחידק ה:cmv
חייבת לציין ש98% מהנשים ההרות כבר נושאות אותו בגופן עוד קודם להריון והוא איננו מסוכן. אך כאשר חלה הידבקות בצמוד להריון או במהלכו (במיוחד בטרימסטר הראשון) ההשפעות על העובר הן חמורות מאוד - יכולות לבוא לידי ביטוי בלקויות שמיעה מהקלות עד לחמורות ואף למוות עד גיל 6.
אני הייתי שייכת ל2% מהנשים שנידבקו בנגיף בתחילת ההריון.
מכאן תוכלו רק לתאר מה עברתי יחד עם מי שליוה אותי כל התהליך - בן זוגי התומך צביקה.
לאחר מספר בדיקות שביצעתי הגיעו הרופאים לתשובה די ברורה: הייתה הידבקות סביב שבוע 12 להריון.
בדיקות נוספות הראו שהיקף ראש העובר קטן בהרבה מהנורמה, וכך גם אורך הגפיים. אחד הסממנים שהעובר נידבק בחיידק הוא ראש וגפיים קטנות.
נתבקשנו להמשיך במעקב תוך כדי שאנחנו שוקלים היטב את צעדינו. הרופאים לא הכי אופטימיים אבל מאידך המדינה לא מאפשרת לעשות הפסקת הריון בשלבים כאלו. אלא אם כן מוכך בפירוש שהעובר נידבק.
מה שקשה עדיין להוכיח בשלב זה מאחר וצריך לעקוב אחרי ההתפתוח ולחכות לתוצאות בדיקת מי השפיר שתעשה בשבועיים הקרובים, ולסיטי מח של העובר שנעשה רק סביב שבוע 32 להריון. מה שאומר שלילות לא ממש היו לנו. המון מחשבות. פחדים. ואופטימיות זהירה וזעירה.
המשפחה התומכת מאוד לחצה שנעשה הפסקת הריון, הלא יש לנו 2 ילדים בריאים, למה שנרצה לסכן את חיי המשפחה שלנו ולהביא לעולם תינוק שיהווה נטל כבד על המשפחה ועל הזוגיות. אבל במילה ההחלטה על כך לא ממש תלויה באנו, אנחנו בשלב המתקדם הזה של הריון עדיין כבולים בידיי החוקים של הממסד.
אז המתנו בסבלנות. תוך כדי שמתרוצצות מחשבות בראשינו איך מסבירים לשיזף ויובל שאולי לא תהייה להם אחות לה הם כל כך מצפים?
במקביל נפגשתי עם בנות שעברו לידה שקטה, (מעל שבוע 24 כך זה נקרא), והכל כדי להכין את עצמי לגרוע מכל.
בינתיים הזמן חולף והנה אני ממתינה לתוצאות הסיטי.
אבל עוד כמה שבועות לפני כן לאחר אחת הבדיקות הלכנו אני וצביקה לשבת בחוף הים ושתינו יצאנו מחוזקים עם תחושת ביטחון שהציפה את שנינו במקביל. רצינו את ההריון, והרגשנו שהעוברית לא נידבקה.
מהכרותי עם גופי - תחושת בטן חזקה היא הנביאה הטובה ביותר.
ובדיוק באותו יום התבשל ממש במקרה השם שהחלטנו לקרוא לה ורק לאחר שהתאהבנו בשם החלטנו לקרוא מה פירושו וזה הכתוב:
שיל"ת:
ש - שיויתי
י - ה'
ל - לנגדי
ת - תמיד
ובמילים אחרות - ה' איתנו לאורך כל הדרך, והוא שמאיר לנו אותה.
וכך היה...
דבורנית בתוך הבטן: על שום מי?
את הכינוי שלך בתוך הבטן החלטנו לתת לך משום ששיזף אחותך הבכורה היתה כביכול דבורה הנביאה, היא זו שחזתה שאני בהריון ושיש לי בת עוד לפני שאני ידעתי מזה בכלל.
והרי הסיפור: בסמוך לראש השנה הילדים בגן נתבקשו להכין פתק לכותל, שיזף ביקשה אחות.
לא עבר יום מבלי שהיא הזכירה לי זאת. ואף התעקשה שיש לי כבר תינוקת בבטן.
כנראה שגם לה יש תחושות בטן חזקות שמוכיחות את רמת הרגישות הגבוהה שלה.
רק אצלי כל לידה מסתבכת
במהלך צילומי הניו בורן שעשיתי לכבודך בסטודיו הרגשתי איך כולי נעשית רטובה, לא היה לי ספק שבפיפי מדובר, ולכן המשכתי לצלם, בזוית העין שמתי לב שאני רואה משהו אדום, מיד הרכנתי מבטי ונדהמתי לגלות שלא במתן שתן מדובר אלא בדם. המשכתי להחזיק אותך עליי ולצלם כי ידעתי שאם אעזוב הכל אותה סיטואציה כבר לא תחזור וצילומי ניו בורן לא יהיו לך. (אולי גם אמא לא...).
בתום הצילומים עליתי מיד לבית החולים, שם גילו שנותרו בביטני שאריות שיליה, מה שמיד עזר לי להבין מדוע הבטן שלי נותרה עדיין נפוחה.
בבית חולים רמב"מ אושפזתי וקיבלתי פיטוצין - חומר שאמור לגרום לרחם להתכווץ (מדמה צירים) ולפלוט החוצה את כל השאריות. לאחר 12 שעות של התכווצויות וצירים עדיין נותרו שאריות ברחמי ומשם עליתי לגרידה. הכאב היה גדול מכיוון שבימים האלו לא ראיתי את שילת הקטנה שהייתה כל כך זקוקה לי לצידה, את יובל ואת שיזף.
אבל זו האמהות, תמיד מיוסרת ומלאת מצפון.
היה לי ברור שאפצה אותה, אותם ואמלא את החלל רק באמא....
להניק או לא להניק זו השאלה ?
בשני הלידות הקודמות שלי בחרתי להניק, אומנם משך ההנקה התקצר מלידה ללידה, אך בלידה הזו החלטתי מראש שאני מוותרת. יש אמהות שההנקה באה להן בקלות, אצלי לא היה כך, תמיד מלווה בדימומים ובכאבים בלתי נסבלים שגרמו לי לא להנות מהתקופה הראשונית של החיבור.
בשביל שסיפור הלידה שלך יהייה מושלם עד הפרט האחרון החיים סידרו לי עוד מיכשול אחד בדרך לאושר.
מיד בתום הלידה קיבלתי כדורים שאמורים לייבש את בלוטות החלב.
ובאמת הכל היה בסידר. כעבור חודש התחילו לי כאבים בלתי נסבלים, גודש שהתפתח והתעצם במהירות
לגוש שלא ניתן להוציא ממנו טיפת חלב. מתברר שלא תמיד הכדורים האלו יעילים לגמרי, אך לרב מגלים זאת כבר בימים הראשונים.
תוך זמן קצר מצאתי את עצמי מבלה באמבטיות רותחות מספר פעמים ביום ובנסיונות סחיטה כושלים שהתחילו להניב תוצאה רק לאחר בכי רב. כאבי גודש ידועים ככאבים בלתי נסבלים, אך עד שלא חוויתי אותם לא ידעתי מהם.
כל סחיטה כזו הניבה כמה טיפות חלב שפשוט התמוססו להם במים הרותחים. אחרי שבוע הצלחתי לחזור לעצמי ולאט לאט הכאבים האיומים פסקו.
.
בשביל שסיפור הלידה שלך יהייה מושלם עד הפרט האחרון החיים סידרו לי עוד מיכשול אחד בדרך לאושר.
מיד בתום הלידה קיבלתי כדורים שאמורים לייבש את בלוטות החלב.
ובאמת הכל היה בסידר. כעבור חודש התחילו לי כאבים בלתי נסבלים, גודש שהתפתח והתעצם במהירות
לגוש שלא ניתן להוציא ממנו טיפת חלב. מתברר שלא תמיד הכדורים האלו יעילים לגמרי, אך לרב מגלים זאת כבר בימים הראשונים.
תוך זמן קצר מצאתי את עצמי מבלה באמבטיות רותחות מספר פעמים ביום ובנסיונות סחיטה כושלים שהתחילו להניב תוצאה רק לאחר בכי רב. כאבי גודש ידועים ככאבים בלתי נסבלים, אך עד שלא חוויתי אותם לא ידעתי מהם.
כל סחיטה כזו הניבה כמה טיפות חלב שפשוט התמוססו להם במים הרותחים. אחרי שבוע הצלחתי לחזור לעצמי ולאט לאט הכאבים האיומים פסקו.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה