יום שלישי, 19 ביולי 2016

בואו נדבר על כנות



   בואו נדבר על כנות  

 


כשפתחתי את סטודיו יצירה מהבטן לפני 6 וחצי שנים כל הסובבים אותי פתחו זוג עיניים ותהו מה פשר ההחלטה. "למה דווקא סטודיו לצילום משפחות? מי יבוא אליך? מי יחשף? זה לא הולך כאן רק במרכז ככה הם אמרו... ואיך תתפרנסי?" ...
מודה. זה הלחיץ במידה מסויימת אבל יחד עם זאת ניסיתי לעשות
mute לרחשי הסביבה וללכת עם האמונה שלי ולהוכיח לעצמי שכשיש אמונה שכשיש אג'נדה שכשיש תשוקה וכשיש מישהו אחד שהאמין בי והוא בעלי אין סיבה לחרדה.
אז רעבה ללחם לא נשארתי אבל גם לא רדפתי אחרי הכסף. רדפתי אחרי הלב.
וזה הקו שמנחה אותי כל חיי. בלעדיו היה לי משעמם. בלעדיו היה לי רק שחור ולבן והיום יש לי מלא צבעים ואינסוף גוונים. גם כשאני חושבת מה כבר אפשר עוד להמציא מהר מאוד אני מבינה כמה יש לי עוד להגשים וכמה מסלולים חדשים שעדיין לא צעדתי בהם ניצבים לפני ומפתים אותי ללכת בתוכם ומחוצה להם.
האמנתי בעצמי והייתי מוכנה להקריב הרבה בשביל זה.  ואולי זה נשמע קלישאה  את החיים שלנו אנחנו חיים רק פעם אחת ולכן חשוב שהפעם הזו תהיה הכי מוצלחת שיש.
ואם הייתי מקשיבה רק לכסף אז לא הייתי מוציאה כל כך הרבה.  כלאמר- לא הייתי מעשירה את עצמי בידע כי הוא עולה הרבה כסף, לא הייתי קונה אביזרים חומרים וציוד - כדי לחסוך, לא הייתי מפרידה בין הבית לסטודיו כדי לא לשלם משכנתא כפולה, אלא הייתי מסתפקת במשהו צנוע יותר או נישארת לגור בסטודיו. ובטח לא הייתי מביאה 3 ילדים, הייתי מסתפקת באחד שניים.
אז כן כן, יש מלחמה לפעמים בין השכל ללב וגם זה חשוב. אבל  לרב הוא יוצא כשידו על העליונה. כי הוא זה שגורם לי לצחוק, לאהוב, לשנוא, לחייך, לקום בבוקר, ולעשות את הכי הכי טוב בשבילי ובשבילכם.
שלכם קרן ליברמן - סטודיו יצירה מהבטן.

תגובה 1: